15–18
הנער והנערה: קשר של כבוד
בגיל חמש עשרה עד שמונה עשרה הנכד כבר כמעט מבוגר: לחץ בלימודים, צבא באופק, אהבות ראשונות. הוא לא צריך עוד מבוגר שיגיד לו מה לעשות, אבל הוא מאוד צריך מבוגר שמאמין בו. סבא וסבתא יכולים להיות המקום השקט שבו לא צריך להוכיח כלום.
מה חשוב בגיל הזה
- אמון: הוא בודק אם אפשר לסמוך עלינו שלא נשפוט.
- עצמאות: הוא רוצה שיתייחסו להחלטות שלו ברצינות.
- זמן: יש לו מעט ממנו, ולכן כל שעה איתנו היא בחירה.
- עתיד: הוא חושב הרבה על מה יהיה, ולפעמים מפחד.
איך יוצרים קשר
- לשאול על הדעות שלו: מוזיקה, חדשות, מה הוא היה משנה בעולם.
- לספר לו סיפורים מהחיים שלנו שלא סיפרנו לילדים: עבודה ראשונה, אהבה ראשונה, טעות גדולה.
- לבקש ממנו עזרה אמיתית: טכנולוגיה, סידור, דעה.
- להיות זמינים בלי לחץ: "הדלת פתוחה, המקרר מלא."
מה אפשר לעשות יחד
- ארוחה במסעדה או בבית קפה, רק שנינו.
- עזרה בפרויקט שלו: הכנה לראיון, לימוד לנהיגה, סידור חדר.
- צפייה בסרט ישן שאהבנו, ולשמוע מה הוא חושב עליו.
- ביקור במקום מהעבר שלנו: השכונה, בית הספר, המקום שבו הכרנו.
ממה כדאי להימנע
- להתערב בבחירות שלו לגבי לימודים, צבא או זוגיות.
- להשוות למה ש"אנחנו עשינו בגילו".
- לדבר עליו עם ההורים כאילו הוא לא בחדר.
5 רעיונות לפעילות
- 1ארוחה בשניים
קובעים פעם בחודש ארוחה קבועה בשניים, במקום שהוא בוחר.
- 2התיק של סבא
מראים לו מסמכים, תמונות וחפצים מהעבר שלנו ומספרים את הסיפור מאחוריהם.
- 3היועץ הטכנולוגי
מבקשים ממנו לסדר לנו את הטלפון או המחשב, ומשלמים בארוחה טובה.
- 4שאלה גדולה
שואלים שאלה אחת עמוקה בנסיעה: "מה היית עושה אם לא היית מפחד?" ומקשיבים.
- 5מכתב לעתיד
כותבים לו מכתב קצר לגיל שלושים, ומבקשים שיפתח אותו רק אז.
משפט שאפשר לומר
"אני סומך על ההחלטות שלך, ואם תצטרך משהו, אני כאן."