תחרות בין הסבים – מלכודת שכדאי להימנע ממנה

המשפט שכולנו אמרנו פעם

"אצל הסבתא השנייה הוא היה שבוע שלם, ואצלנו רק יומיים." או: "הם קנו לו אופניים, מה אנחנו נקנה עכשיו?" או, בשקט בלב: "היא קוראת לה סבתא ולי בשם."

כמעט כולנו נופלים בזה לפעמים. זה לא הופך אותנו לאנשים רעים. זה הופך אותנו לאנשים שאוהבים ופוחדים להיות פחות. אבל התחרות הזאת, אם לא עוצרים אותה, פוגעת בדיוק במי שאנחנו רוצים להגן עליו.

למה זה קורה

יש כמה סיבות, וכדאי להכיר אותן:

• פחד להיות פחות חשובים. במיוחד אצל הסבים מהצד של הבן, שלפעמים מרגישים שהכלה קרובה יותר לאמא שלה. זה טבעי, ולא תמיד ניתן לשינוי.
• מרחק גיאוגרפי. מי שגר קרוב רואה יותר. זה לא מדד לאהבה, אבל זה מרגיש ככה.
• הבדלי תקציב. זוג אחד יכול לתת יותר. הזוג השני מרגיש שהוא צריך להתאמץ.
• היסטוריה. לפעמים המתח בין המחותנים קדם בכלל לנכדים.

מי משלם את המחיר

ההורים, שנאלצים לנהל חשבון: כמה ימים אצל אלה, כמה אצל אלה, מי נעלב הפעם. במקום ליהנות מעזרה, הם מנהלים דיפלומטיה.

הנכדים, שמרגישים את המתח גם כשלא אומרים כלום. ילד שנשאל "אצל מי יותר כיף?" לומד שאהבה היא משהו שמתחרים עליו.

ואנחנו, שבמקום ליהנות מהנכד עסוקים בהשוואה.

איך יוצאים מהמלכודת

להפסיק לספור. ימים, מתנות, תמונות בקבוצת המשפחה. ברגע שמפסיקים לספור, חלק גדול מהמתח נעלם. הנכד לא סופר.

לדבר טוב על הסבים השניים. מול הנכד, מול הילדים. "איזה כיף שסבא יוסי לוקח אותך לדיג." זה לא מקטין אותנו. זה מגדיל את הנכד.

להיות שונים במקום להיות יותר. אם אצלם יש בריכה, אצלנו יש מטבח שאופים בו. אם הם לוקחים לחו"ל, אנחנו לוקחים לשוק. הנכד לא צריך שני זוגות סבים זהים. הוא צריך שני מקומות שונים שבהם אוהבים אותו.

ליצור קשר ישיר. הודעה, טלפון, אפילו קפה יחד פעם בכמה חודשים. כשמכירים את הסבים השניים כאנשים, קשה יותר לראות בהם יריבים. ותיאום של חגים וביקורים נהיה פשוט יותר.

מה לא לעשות

• לא לשאול את הנכד שאלות השוואה
• לא לקנות מתנה גדולה יותר "בתגובה"
• לא להתלונן לילדים על הסבים השניים
• לא להיעלב בשקט במשך שנים

ובסוף

לנכד יש מקום בלב לארבעה סבים, ולשמונה אם צריך. האהבה שלו לא נגמרת ולא מתחלקת, היא מתרבה. הדבר היחיד שיכול לקלקל אותה זה אם נלמד אותו שצריך לבחור. אז לא נלמד אותו. נאהב אותו, ניתן לו מה שיש לנו, ונשמח שיש לו עוד.