תמונות של הנכדים ברשת – מי מחליט?
רוצים להעלות תמונה של הנכד לפייסבוק, וההורים מבקשים שלא. למה זה כל כך חשוב להם, ומה כן אפשר לעשות כדי לשתף את הגאווה?
התמונה שגרמה לריב
חברה שלי העלתה לפייסבוק תמונה של הנכד בן החודש, עם הכיתוב "הנסיך שלי". שלושים לייקים, עשרים "מזל טוב". ואז טלפון מהבן: "אמא, תורידי את זה עכשיו." היא לא הבינה. מה רע בתמונה של תינוק? למה כל כך כועסים?
היא לא לבד. השאלה הזאת מגיעה אליי שוב ושוב, ומשני הצדדים.
למה זה חשוב להורים
ההורים היום גדלו עם האינטרנט, והם יודעים דברים שאנחנו לא תמיד חושבים עליהם:
- תמונה שהועלתה לרשת נשארת שם. גם אם מחקנו, מישהו כבר שמר.
- יש אנשים שאוספים תמונות של ילדים למטרות שלא נעים לדבר עליהן.
- הילד גדל, ובגיל שתים עשרה הוא לא ירצה שתמונה שלו באמבטיה תהיה ברשת.
- כתובת הבית, שם הגן, שגרה יומית, כל אלה אפשר להבין מתמונות.
זה לא פחד מוגזם. זה זהירות סבירה, וזו ההחלטה שלהם. הילד הוא שלהם, ולכן גם התמונה שלו.
ההבדל בין רשת פתוחה לקבוצה סגורה
לא כל שיתוף הוא אותו דבר. פייסבוק או אינסטגרם פתוחים הם כמו לוח מודעות בכיכר העיר. קבוצת וואטסאפ משפחתית עם עשרה אנשים היא כמו אלבום שמעבירים בסלון. הרבה הורים מרשים את השני ולא את הראשון, וזה הגיוני.
לכן, לפני שמתווכחים, כדאי לשאול: "מה בסדר מבחינתכם? קבוצה משפחתית? רק אליי? בכלל לא?" ברוב המקרים יש פתרון באמצע.
הכלל: שואלים לפני
זה כלל פשוט, והוא מסדר כמעט הכול. לפני שמעלים, שולחים להורים את התמונה: "אפשר להעלות לפייסבוק?" אם אמרו כן, מעלים. אם אמרו לא, לא. אם אמרו "רק בלי פנים", אז רק בלי פנים.
זה לא מבקש רשות מהילדים שלנו כמו ילדים קטנים. זה מכבד את ההורים כהורים.
ואם כבר העלינו? מורידים. בלי ויכוח, בלי "אבל כולם כבר ראו". וכדאי גם להגיד: "לא ידעתי שזה חשוב לכם, מעכשיו אני שואלת." המשפט הזה סוגר את הנושא בשנייה, ופותח אמון.
איך בכל זאת משתפים את הגאווה
אנחנו רוצים שהעולם יידע כמה הנכד מקסים, וזה טבעי. יש דרכים:
- להראות תמונות בטלפון לחברות, פנים אל פנים
- להדפיס תמונות ולשים במסגרת בסלון. הנכד אוהב לראות את עצמו שם
- לכתוב בפייסבוק "היום ביליתי עם הנכד, איזה יום" בלי תמונה
- אלבום מודפס שמכינים אחת לשנה, מתנה גם לנו וגם לו
מילה על הנכדים הגדולים
נכד בן עשר כבר יש לו דעה. לפני שמעלים תמונה שלו, גם אם ההורים הרשו, שווה לשאול אותו. "בסדר שסבתא תעלה את התמונה הזאת?" ילד שרואים אותו ככה לומד שהתמונה שלו שייכת לו. וזה שיעור חשוב לחיים ברשת.
"התמונות של הילדים שלכם הן שלכם. תגידו לי מה מותר, ואני אלך לפי זה."
מאמרים קשורים
כשהנכדים גרים רחוק
הנכדים בחו"ל, או פשוט בקצה השני של הארץ. איך בונים קשר קרוב ממרחק, ומה אפשר לעשות בשיחת וידאו עם ילד בן שלוש?
מעורבות או התערבות – איפה עובר הגבול?
מעורבות אומרת "אני כאן". התערבות אומרת "אני אחליט". אותה אהבה, תחושה שונה לגמרי – ושאלה אחת קטנה שמשנה את השיחה.
מתנות, ממתקים ופינוק – איפה הגבול?
לפנק את הנכדים זה חלק מהכיף של להיות סבא וסבתא. אבל כשההורים מבקשים פחות סוכר ופחות צעצועים, מה עושים עם הרצון שלנו לתת?