"בזמננו לא עשינו ככה" – ומה עושים עם הפער?

יש משפט שכמעט כל דור אומר לדור שאחריו:

"בזמננו לא עשינו ככה."

וזה נכון. הרבה דברים באמת היו שונים.

גידלנו ילדים אחרת. האכלנו אחרת. הרדמנו אחרת.

התייחסנו אחרת למסכים, לבטיחות, לגבולות – ואפילו למערכת היחסים בין הורים לילדים.

ואז מגיע הנכד, ואנחנו מגלים פתאום עולם שלם של כללים חדשים.

לפעמים מתחשק לומר: "איך אתם הסתדרתם בתור ילדים בלי כל הדברים האלה?"

העולם השתנה – וזה בסדר

אנחנו לא חייבים להסכים עם כל דבר חדש.

מותר לנו אפילו לחשוב שחלק מהדברים שעשינו בעבר היו טובים יותר.

אבל יש הבדל בין לחשוב לבין לבטל.

כשאנחנו אומרים לילדים: "איזה שטויות, אנחנו אף פעם לא עשינו את זה" – מה שהם עלולים לשמוע הוא: "אני לא סומכת על שיקול הדעת שלכם."

במקום זאת אפשר להיות סקרנים.

"מעניין. למה היום ממליצים לעשות את זה כך?"

פתאום נפתחת שיחה במקום ויכוח.

וגם לנו יש משהו שהעולם החדש צריך

לא צריך לזרוק את כל מה שהיה פעם. להפך.

יש דברים שסבא וסבתא יכולים להביא לחיי הנכדים, שקשה מאוד למצוא בעולם המהיר של היום:

• זמן.
• סבלנות.
• סיפורים.
• מסורת.
• היסטוריה משפחתית.
• מתכונים.
• טיולים.
• שיחה בלי למהר.

והתחושה הנפלאה שמישהו באמת פנוי בשבילך.

מה אפשר לקחת מכאן?

אנחנו לא צריכים לבחור בין "פעם" לבין "היום".

אפשר לקחת את החום והניסיון של פעם – ולשלב אותם עם הידע והבחירות של ההורים היום.

במקום לומר: "בזמננו לא עשינו את כל השטויות האלה."

נסו: "זה שונה ממה שאנחנו הכרנו. מעניין אותי להבין למה אתם מעדיפים לעשות את זה כך."