10 דברים שכדאי לדעת כשנולד הנכד הראשון
עשרה דברים שהייתי רוצה שמישהו יגיד לי כשנולדה הנכדה הראשונה שלי: על עצות, על ביקורים, על הכלה ועל הלב שלנו.
לפני שמתחילים
כשנולדה הנכדה הראשונה שלי, קיבלתי המון מזל טוב ואפס הדרכה. הלכתי בין השמחה לבין החשש להגיד משהו לא נכון, לעשות משהו לא נכון, להיות "החמות ההיא". עם השנים, אחרי עוד נכדים ואחרי הרבה שיחות עם סבים וסבתות אחרים, הצטברה אצלי רשימה. עשרה דברים שהייתי רוצה שמישהו יאמר לי אז, בשבוע הראשון, כשעוד לא ידעתי כלום.
הנה הם. בלי סדר חשיבות, כי כולם חשובים, ובלי הבטחה שנצליח בכולם. אף אחד לא מצליח בכולם.
עשרת הדברים
הם ההורים. אנחנו הסבים. זה המשפט שמסדר את כל השאר. הילד שלנו והבן או בת הזוג שלו הם עכשיו הורים, וההחלטות שלהם: איך מרדימים, מה מלבישים, מתי מתחילים מוצקים. גם כשנראה לנו אחרת, גם כשאנחנו בטוחים שאנחנו יודעים יותר טוב. אנחנו לא בתפקיד המנהל, אנחנו בתפקיד התומך. וזה תפקיד נפלא בפני עצמו.
עצה שלא ביקשו היא כמעט תמיד ביקורת. אנחנו מתכוונים לטוב. "תכסי אותו, קר לו" נשמע לנו כמו דאגה. לאמא טרייה ועייפה זה נשמע: "את לא יודעת לטפל בילד שלך". הכלל הפשוט שלי: אם לא שאלו, לא מציעים. ואם מאוד בוער, אפשר לשאול קודם: "רוצה לשמוע מה עזר לי פעם, או שעדיף לא עכשיו?"
הביקור הראשון קצר, וזה בסדר. מגיעים, מחבקים, מסתכלים על התינוק, מניחים את המרק, והולכים. גם אם רוצים להישאר עוד שעתיים. בית עם תינוק חדש הוא בית עייף. ביקור קצר שמשאיר טעם של עוד שווה יותר מביקור ארוך שמשאיר את ההורים מותשים. הזמן להישאר ארוכות עוד יגיע.
הכלה או החתן הם לא "הצד השני". אם הנכד נולד לבן שלנו, האמא הטרייה היא הכלה שלנו. ואם נולד לבת, החתן. הם לא אורחים בסיפור הזה, הם הורים בדיוק כמו הילד שלנו. כדאי לפנות ישירות אליהם, לשבח אותם, לשאול אותם. כלה שמרגישה שהחמות רואה אותה תפתח את הדלת. כלה שמרגישה מבוקרת תסגור אותה, לאט אבל בטוח.
לשאול "מה עוזר לכם?" במקום להחליט לבד. אנחנו רגילים לדעת מה צריך לעשות. אבל מה שעזר לנו לפני שלושים שנה לא בהכרח מה שעוזר להם היום. יש הורים שרוצים שנבוא כל יום, ויש שרוצים שבוע לבד. יש כאלה שצריכים כביסה, ויש כאלה שצריכים מישהו שיחזיק את התינוק בזמן שהם ישנים. שאלה אחת פשוטה חוסכת הרבה ניחושים, והרבה עלבונות.
עייפות של הורים טריים לא קשורה אלינו. אם הבן שלנו עונה בקצרה, אם הכלה לא חייכה, אם לא ענו להודעה במשך יום שלם, כמעט תמיד זה לא אנחנו. זה תינוק שלא ישן, גוף שמתאושש, ראש שמלא. לא לקחת ללב, לא להיעלב, ולא לנהל חשבון. עוד כמה שבועות הכול ייראה אחרת.
הסבים מהצד השני הם שותפים, לא מתחרים. זה נושא בפני עצמו, אבל הוא מתחיל כבר בבית החולים: מי ביקר ראשון, מי צילם, מי קנה עגלה. ההורים לא רוצים לנהל בין שני זוגות סבים. לפעמים הודעה קצרה בין הסבים, "אנחנו באים ביום שני, מתי נוח לכם?" מסדרת את זה ומורידה מתח מכולם. הנכד ירוויח מארבעה סבים שמסתדרים.
לא לקנות הכול, ולא להחליט על השם. הרצון לפנק גדול, ואפשר. אבל כדאי לשאול לפני שקונים דברים גדולים: העגלה, המיטה, הלול. להורים יש טעם, יש תקציב, ולפעמים כבר קנו. ולגבי השם: אפשר להביע דעה פעם אחת, בעדינות, אם שואלים. ואז לאהוב את השם שבחרו, גם אם הוא לא מה שהיינו בוחרים. הנכד יגדל לתוך השם שלו, ואנחנו נתרגל מהר ממה שנדמה לנו.
הרגשות שלנו מותרים, אבל לא על חשבון ההורים. לפעמים לצד השמחה יש גם דברים אחרים: געגוע לילד שלנו שעכשיו כולו בתינוק, עצב על מישהו שלא זכה לראות את הנכד, פחד להיות מיותרים. הכול טבעי. רק כדאי לפרוק את זה עם בן הזוג, עם חברה, עם אח. לא עם ההורים הטריים באמצע הלילה השלישי שלהם בלי שינה.
הקשר עם הנכד נבנה לאט, ואין לאן למהר. בשבועות הראשונים התינוק בעיקר ישן ואוכל. הוא לא "מכיר" אותנו עדיין, וזה לא אומר כלום על העתיד. הקשר מגיע מהחיבוקים הקטנים, מהקול שלנו, מהביקורים הקבועים, מהשנים. לא צריך להיות סבא וסבתא מושלמים. צריך להיות נוכחים, לראות את הנכד, להקשיב לו ולאהוב אותו. וזה מתחיל עכשיו, בשקט.
אם נכשלנו באחד מהם
יקרה. נגיד משפט מיותר, נישאר יותר מדי, ניעלב ממשהו שלא היה קשור אלינו. זה לא סוף הקשר. אפשר פשוט לומר: "סליחה, התלהבתי." הורים טריים מעריכים סבתא שיודעת לומר סליחה יותר מסבתא שאף פעם לא טועה. ובעצם, כולנו לומדים תוך כדי.
מילה אחרונה
אם קראתם עד כאן, כנראה אתם סבים שאכפת להם. וזה כבר כמעט הכול. את שאר הדברים לומדים תוך כדי, טועים, מתקנים, וממשיכים לאהוב. ברוכים הבאים למועדון. הוא לא תמיד פשוט, אבל אין מועדון טוב ממנו.
"אתם עושים עבודה נהדרת. תגידו לי במה לעזור, ואם לא צריך כלום, גם זה בסדר."
מאמרים קשורים
נולד לי נכד – ומה עכשיו?
כולם אומרים שנולד תינוק. אבל בעצם נולדה משפחה חדשה – ונולדו גם סבא וסבתא. איך עוזרים להורים הטריים בלי לקחת מהם את התפקיד.
מעורבות או התערבות – איפה עובר הגבול?
מעורבות אומרת "אני כאן". התערבות אומרת "אני אחליט". אותה אהבה, תחושה שונה לגמרי – ושאלה אחת קטנה שמשנה את השיחה.
איך לתת עצה בלי לגרום לילדים להתגונן
יש לנו ניסיון, ולפעמים באמת יש לנו מה להציע. השאלה היא איך אומרים את זה כך שהילדים ישמעו, ולא יסגרו את הדלת.