איזה זיכרון אנחנו רוצים להשאיר לנכדים?
דמיינו את הנכדים בעוד 20 שנה. מישהו שואל אותם: "איך היו סבא וסבתא שלך?" מה הייתם רוצים שהם יענו – ומה אתם עושים היום כדי שזה יקרה.
נסו לרגע לא לחשוב על הנכדים כפי שהם היום.
דמיינו אותם בעוד 15 או 20 שנה. הם כבר מבוגרים.
ואז מישהו שואל אותם: "איך היו סבא וסבתא שלך?"
מה הייתם רוצים שהם יענו?
"סבתא תמיד הייתה מקשיבה לי."
"סבא היה מצחיק אותי."
"אצלם תמיד הרגשתי בבית."
"סבתא האמינה בי."
"עם סבא יכולתי לדבר על הכול."
זו שאלה מעניינת, כי היא משנה את הדרך שבה אנחנו מסתכלים על סבאות.
ילדים לא בהכרח זוכרים את מה שאנחנו חושבים
אנחנו יכולים לקנות את הצעצוע הכי יקר. לקחת אותם למסעדה. לטוס איתם לחופשה.
אבל לעיתים הזיכרונות שנשארים הם דווקא הקטנים.
- הריח של העוגה של סבתא.
- הדרך שבה סבא סיפר את אותו סיפור בפעם המאה.
- הטיול של יום שישי.
- משחק הקלפים.
- השיחה במכונית.
- או הרגע שבו כולם היו עסוקים – וסבתא עצרה והקשיבה.
בחרו שלוש מילים
איזו תחושה הייתם רוצים שהנכדים ירגישו כשהם איתכם?
אהבה · ביטחון · שמחה · הקשבה · קבלה · חופש · שייכות · עידוד
עכשיו מגיעה השאלה המעניינת באמת:
האם הדרך שבה אני נמצא איתם היום יוצרת את התחושות שבחרתי?
אם בחרתי "הקשבה" – האם אני באמת מקשיב, או בעיקר שואל ומייעץ?
אם בחרתי "קבלה" – האם הנכד מרגיש שאני מקבל אותו גם כשהוא שונה ממני?
אם בחרתי "שמחה" – האם הזמן איתי מרגיש כמו משהו שהוא מחכה לו?
מה אפשר לקחת מכאן?
אולי השאלה החשובה ביותר בסבאות אינה: "מה אני רוצה לעשות עם הנכדים?"
אלא: "איזו מערכת יחסים אני רוצה שתהיה בינינו?"
ולסיום
הנכדים שלנו לא צריכים סבא וסבתא מושלמים. הם צריכים עוד מקום אחד בעולם שבו הם יודעים שהם אהובים.
"כשאת איתי, יש לי זמן בשבילך. תמיד."
מאמרים קשורים
טקסים קטנים שהנכדים זוכרים
לא את הטיול לחו"ל הנכדים זוכרים, אלא את הפנקייק של שבת בבוקר ואת הסיפור לפני השינה. על הכוח של דברים קטנים שחוזרים.
איך להיות משמעותיים בחיי הנכדים בלי להשתלט
אפשר להיות דמות חשובה בחיי הנכד בלי לנהל אותו ובלי להיכנס לנעלי ההורים. על ההבדל בין נוכחות לבין שליטה, ואיך מוצאים את המקום שלנו.
איך בונים קשר עם נכד קטן
קשר עם נכד קטן לא נבנה ממתנות ולא מטיולים גדולים. הוא נבנה מרגעים קטנים שחוזרים על עצמם. כמה רעיונות פשוטים להתחלה.