גבולות
המילה "גבולות" נשמעת קרה, אבל היא בעצם על כבוד. גבולות הם מה שמאפשר לנו להישאר קרובים בלי להתנגש. ולפעמים אנחנו צריכים לשים אותם, לא רק לקבל אותם.
הגבולות של ההורים
ההורים מחליטים: מה הילד אוכל, מתי ישן, כמה מסך, מי שומר עליו. גם כשזה נראה לנו מוזר, מוגזם או להיפך, רופף מדי.
לכבד גבול לא אומר להסכים איתו. זה אומר להבין שהבית הזה מתנהל לפי החוקים שלהם.
אם גבול נראה לנו ממש בעייתי, אפשר לשאול עליו פעם אחת, בשקט, לא מול הילד.
הגבולות שלנו
גם לנו יש חיים, גוף שמתעייף, ותכניות. מותר לנו להגיד "היום לא", "עד שלוש", או "אני לא מוכנה לשמור על שלושתם ביחד".
כשאנחנו לא שמים גבול, אנחנו צוברים כעס, ואז הוא יוצא במקום אחר. גבול ברור מראש עדיף על עלבון בדיעבד.
- להגיד לא מוקדם, לא ברגע האחרון.
- להגיד מה כן: "לא היום, אבל ביום חמישי בשמחה."
- לא להצטדק יותר מדי.
גבולות בבית שלנו
אצלנו בבית יכולים להיות חוקים קצת אחרים, וזה בסדר, כל עוד ההורים יודעים עליהם ומסכימים. "אצל סבתא מותר לאכול בסלון" הוא חוק לגיטימי, אם אמא ואבא לא מתנגדים.
מה שלא עובד: חוקים סודיים. "אל תספר לאמא" הופך את הילד לשומר סוד, וזה כבד מדי בשבילו.
"אני מכבדת את מה שהחלטתם, גם אם הייתי עושה אחרת."
כדאי לקרוא גם
האם לסבא ולסבתא מותר להגיד "לא"?
אהבה לא נמדדת בשעות בייביסיטר. עזרה צריכה להישאר עזרה – ולא להפוך לחובה קבועה שאיש לא דיבר עליה. איך אומרים לא בלי לפגוע.
מעורבות או התערבות – איפה עובר הגבול?
מעורבות אומרת "אני כאן". התערבות אומרת "אני אחליט". אותה אהבה, תחושה שונה לגמרי – ושאלה אחת קטנה שמשנה את השיחה.
מתנות, ממתקים ופינוק – איפה הגבול?
לפנק את הנכדים זה חלק מהכיף של להיות סבא וסבתא. אבל כשההורים מבקשים פחות סוכר ופחות צעצועים, מה עושים עם הרצון שלנו לתת?