ממתקים
ממתק מסבתא הוא כמעט מסורת. אבל בין "ממתק לפעמים" ל"מגירת סוכריות בכל ביקור" יש מרחק, ולהורים יש דעה ברורה על איפה הגבול עובר. כדאי שנדע אותה.
זה לא רק סוכר
כשההורים מבקשים לצמצם ממתקים, זה לא רק על שיניים. זה על הרגלים, על שינה, ולפעמים על מאבקים שהם מנהלים כל יום בבית.
כשאנחנו נותנים ממתק שלא בהסכמה, אנחנו לא רק נותנים סוכר. אנחנו אומרים לילד: אצל סבתא החוקים לא נחשבים. וזה מסר שהוא לוקח איתו הביתה.
לשאול ולתאם
- "מה מותר לו, ומתי?" שאלה פשוטה שפותרת הכל.
- אם יש כלל ביתי, למשל ממתק אחד ביום, לכבד אותו גם אצלנו.
- לא לתת בסתר, ולא לבקש מהילד לא לספר.
לפעמים ההורים ישמחו ש"אצל סבתא יש משהו מיוחד". אבל שיהיה בידיעה שלהם.
מה שמתוק באמת
אפשר שהמיוחד אצלנו יהיה משהו אחר: אפייה יחד, פרי חתוך יפה, או משקה שמכינים בשניים.
הנכד לא יזכור את הסוכרייה. הוא יזכור שהיה לו כיף במטבח.
"מה הכלל אצלכם עם ממתקים? אני רוצה להיות עקבית איתכם."
כדאי לקרוא גם

מתנות, ממתקים ופינוק – איפה הגבול?
לפנק את הנכדים זה חלק מהכיף של להיות סבא וסבתא. אבל כשההורים מבקשים פחות סוכר ופחות צעצועים, מה עושים עם הרצון שלנו לתת?

האם לסבא ולסבתא מותר להגיד "לא"?
אהבה לא נמדדת בשעות בייביסיטר. עזרה צריכה להישאר עזרה – ולא להפוך לחובה קבועה שאיש לא דיבר עליה. איך אומרים לא בלי לפגוע.

מעורבות או התערבות – איפה עובר הגבול?
מעורבות אומרת "אני כאן". התערבות אומרת "אני אחליט". אותה אהבה, תחושה שונה לגמרי – ושאלה אחת קטנה שמשנה את השיחה.