ביקורים

גם אם גרים ליד, גם אם יש לנו מפתח, גם אם "תמיד היינו קופצים". בית עם ילדים קטנים הוא בית עם שגרה שברירית: שינה, ארוחה, רגע של שקט.

הודעה קצרה לפני, "נוח לכם שנקפוץ בחמש?", היא לא רשמיות, היא כבוד. ואם התשובה היא "לא היום", זה לא נגדנו.

אין מספר נכון. יש משפחות שרוצות סבתא כל יום, ויש כאלה שפעם בשבוע הוא בדיוק. הדרך היחידה לדעת היא לשאול, ולשים לב.

• ביקור קצר ומלא עדיף על ביקור ארוך שמתחיל להכביד.
• לצאת רגע לפני שמתחילים לרמוז לנו.
• בסופי שבוע ובחגים, לתאם מראש גם עם הצד השני של הסבים.

• להתעניין בהורים, לא רק בנכד.
• להציע עזרה קונקרטית: "לקפל כביסה בזמן שאת מניקה?"
• לא לסדר, לנקות או לבשל בלי לשאול.
• לשבת עם הנכד על הרצפה, ולתת להורים דקה של אוויר.

הביקור הכי טוב הוא זה שאחריו ההורים אומרים "היה נחמד", ולא "סוף סוף".

אצלנו בבית הכללים קצת אחרים, וזה מותר. אבל כדאי להכין: פינה בטוחה לילד, משהו לאכול שההורים מאשרים, וסבלנות לבלגן.

לא חייבים בית מושלם. חייבים בית שנעים להגיע אליו.