"הבת שלי לא נותנת לי לראות מספיק את הנכדים."

מה יכול להיות שקורה?

• היא עייפה. הורים צעירים חיים בין עבודה, גן, לילות בלי שינה ובית שצריך לתפקד.
• אולי היא מרגישה שכל ביקור הופך לבחינה – על הבית, על האוכל, על איך הילדים מתנהגים.
• יש לה זוגיות לשמור עליה, וגם בן הזוג רוצה זמן עם המשפחה שלו.
• לפעמים אין סיבה מיוחדת. פשוט יש הרבה על הראש, ואנחנו לא בראש הרשימה – וזה בסדר.

מה לא כדאי לעשות?

• לא לספור ולהשוות: "אצל ההורים של דני הייתם שלוש פעמים החודש."
• לא להגיע בהפתעה. גם אם הכוונה טובה, זה מרגיש כמו פלישה.
• לא לדבר על זה דרך הנכדים: "תגידי לאמא שסבתא מתגעגעת."

מה אפשר לנסות?

• להציע עזרה שמקלה עליה: להביא ארוחה, לקחת את הילדים לשעתיים כדי שהיא תנוח.
• לקבוע זמן קבוע וקטן – שיחת וידאו של חמש דקות ביום שלישי, או ביקור קצר בשישי.
• לשאול ישירות ובעדינות: "מה היה עוזר לך שניפגש יותר?" ולהקשיב לתשובה בלי להתגונן.
• להיות מי שקל להזמין: להגיע בזמן, לא להעיר, לצאת כשמסיימים.

משפט שאפשר לומר