ביקורת

"הוא לא לבוש חם מדי?" "עוד פעם פיצה?" "אצלנו הם ישנו בשמונה." אלה משפטים שנשמעים לנו תמימים, ולהורים נשמעים כמו ציון.

הורים חדשים רגישים במיוחד. הם עייפים, חוששים, ומודדים את עצמם כל הזמן. כל משפט שלנו נכנס למאזניים האלה.

האמת היא שרוב הביקורת שלנו לא נאמרת במילים, אלא בהרמת גבה.

דאגה. אהבה. ולפעמים גם הצורך להרגיש שאנחנו עדיין יודעים משהו.

מותר לנו להרגיש את כל זה. השאלה היא מה אנחנו עושים עם זה. אפשר לדבר עם בן הזוג, עם חבר, או פשוט לנשום ולהחליט שזה לא מקרה חירום.

• אם זה לא מסוכן, זה לא דחוף.
• אם זה דחוף, אומרים ישירות ובשקט, פעם אחת.

• להגיד מה כן: "איזה יופי איך הרגעת אותו."
• לשאול במקום לקבוע: "איך אתם מסתדרים עם השינה?"
• לשתוק. שתיקה חמה היא כלי אדיר.

הורים שמרגישים שרואים אותם בטוב פתוחים הרבה יותר לשמוע גם דברים אחרים, כשיגיע הזמן.

גם זה קורה: "אמא, אל תיתני לו סוכר", "אבא, לא ככה מחזיקים אותו". זה לא נעים.

המשפט שעוזר: "בסדר, אשמח שתראו לי איך אתם רוצים." זו לא כניעה. זו בחירה להיות בצד שלהם.