מעורבות מול התערבות

מעורבות היא כשאנחנו נוכחים, עוזרים, מתעניינים ומציעים. התערבות היא כשאנחנו מחליטים, מתקנים או עוקפים את ההורים.

ההבדל לא תמיד במעשה עצמו, אלא במי שביקש אותו. להכין ארוחה כשביקשו מאיתנו זו מעורבות. להכין ארוחה כי "מה שהם נותנים לילד זה לא אוכל" זו התערבות.

סימן פשוט: אם היינו צריכים להסביר את עצמנו אחר כך, כנראה חצינו את הקו.

לא בגלל שאנחנו רעים. בגלל שאנחנו אוהבים, ובגלל שגידלנו ילדים והצלחנו. הניסיון שלנו אמיתי, והרצון לעזור אמיתי.

אבל הילדים שלנו צריכים עכשיו להרגיש שהם ההורים. כל פעם שאנחנו לוקחים מהם החלטה, גם קטנה, אנחנו לוקחים מהם קצת מהביטחון הזה.

• "רק רציתי לעזור" הוא משפט נכון, אבל הוא לא מבטל את התחושה של הצד השני.
• ההורים לא צריכים להיות מושלמים כדי לקבל את המקום שלהם.

• לשאול לפני שעושים: "רוצים שאני...?"
• להציע פעם אחת, ולא לחזור על ההצעה.
• לזכור שהבית שלהם הוא לא הבית שלנו, גם אם עזרנו לקנות אותו.
• לומר לעצמנו: הם ההורים, גם כשהם טועים.

זה לא אומר לשתוק על הכל. זה אומר לבחור מתי לדבר, ולדבר בשאלה ולא בקביעה.

זה יקרה. לכולנו. השאלה היא מה עושים אחרי.

משפט קצר עושה פלאים: "הרגשתי שנכנסתי למקום שלכם, סליחה." בלי הסברים ובלי "אבל". ההורים בדרך כלל לא מחפשים ניצחון, הם מחפשים לדעת שרואים אותם.