צילום ופרסום תמונות
אנחנו גאים, ורוצים שכולם יראו. אבל תמונה של נכד שעולה לפייסבוק או לקבוצת וואטסאפ נשארת שם, וההורים לא תמיד רוצים את זה. בנושא הזה המילה האחרונה היא שלהם, ואין ויכוח.
למה ההורים רגישים
יש הורים שלא רוצים שהפנים של הילד יהיו ברשת בכלל. יש כאלה שמסכימים לקבוצה משפחתית סגורה, אבל לא לפרסום פתוח. ויש כאלה שרוצים לאשר כל תמונה.
זו לא הגזמה. הם חושבים על העתיד של הילד, על הפרטיות שלו, ועל מי עלול לראות. הם ההורים, וזו ההחלטה שלהם.
הכלל הפשוט
- לשאול פעם אחת: "מה הכלל שלכם עם תמונות?"
- לפעול לפיו, בלי יוצאים מן הכלל.
- לא לשלוח תמונות לחברים או לקבוצות בלי אישור.
- אם כבר פרסמנו ומבקשים להוריד, מורידים מיד, בלי דיון.
גם הנכדים הגדולים יותר ראויים לשאלה: "מותר לי לשלוח את זה לדודה?"
לצלם פחות, להיות יותר
מותר לצלם. אבל כשכל רגע עובר דרך המצלמה, אנחנו מפספסים אותו. הנכד מרגיש כשמסתכלים עליו וכשמסתכלים על המסך.
לפעמים התמונה הכי טובה היא זו שלא צילמנו, כי היינו עסוקים בלהיות שם.
"לפני שאני שולחת תמונה למישהו, אני תמיד אשאל אתכם."
כדאי לקרוא גם

תמונות של הנכדים ברשת – מי מחליט?
רוצים להעלות תמונה של הנכד לפייסבוק, וההורים מבקשים שלא. למה זה כל כך חשוב להם, ומה כן אפשר לעשות כדי לשתף את הגאווה?

מעורבות או התערבות – איפה עובר הגבול?
מעורבות אומרת "אני כאן". התערבות אומרת "אני אחליט". אותה אהבה, תחושה שונה לגמרי – ושאלה אחת קטנה שמשנה את השיחה.

כשהנכדים גרים רחוק
הנכדים בחו"ל, או פשוט בקצה השני של הארץ. איך בונים קשר קרוב ממרחק, ומה אפשר לעשות בשיחת וידאו עם ילד בן שלוש?