מסכים
הטלפון, הטאבלט, הטלוויזיה: המסכים נמצאים בכל בית, ולכל הורה יש דעה ברורה עליהם. אנחנו לא צריכים להיות מומחים לטכנולוגיה כדי להיות סבים טובים בעידן הזה. אנחנו צריכים לכבד את הכללים, ולהציע משהו אחר.
הכללים הם של ההורים
כמה זמן, איזה תוכן, מתי לא. גם אם נראה לנו שהם מחמירים מדי, וגם אם נראה לנו שהם מקלים מדי. זו ההחלטה שלהם.
אם הנכד מבקש "רק עוד פרק" ואנחנו לא בטוחים, התשובה היא: "בוא נשאל את אמא." זה לא מחליש אותנו, זה מחזק את ההורים.
המסך שלנו
גם אנחנו עם טלפון ביד. הנכדים רואים את זה, ולומדים מזה. כשאנחנו איתם, כדאי שהטלפון יהיה במקום אחר.
- להחליט מראש: הביקור הזה בלי טלפון.
- אם צריך לענות, לומר: "רגע, אני עונה וחוזר אליך."
- לא לצלם כל רגע. חלק מהרגעים שווים יותר בלי מצלמה.
להציע חלופה, לא רק איסור
ילד שנמנע ממנו מסך צריך משהו אחר לעשות. זה המקום שלנו: משחק, בישול, סיפור, טיול. אנחנו לא צריכים להתחרות במסך, כי אנחנו מציעים משהו שהמסך לא יכול.
וכשהמסך כן מותר, אפשר להצטרף: לראות יחד, לשאול על המשחק, לתת לו ללמד אותנו.
"בוא נשאל את אמא ואבא מה הכלל, ואני איתך במה שהם יגידו."
כדאי לקרוא גם
כשהנכדים גרים רחוק
הנכדים בחו"ל, או פשוט בקצה השני של הארץ. איך בונים קשר קרוב ממרחק, ומה אפשר לעשות בשיחת וידאו עם ילד בן שלוש?
תמונות של הנכדים ברשת – מי מחליט?
רוצים להעלות תמונה של הנכד לפייסבוק, וההורים מבקשים שלא. למה זה כל כך חשוב להם, ומה כן אפשר לעשות כדי לשתף את הגאווה?
איך בונים קשר עם נכד קטן
קשר עם נכד קטן לא נבנה ממתנות ולא מטיולים גדולים. הוא נבנה מרגעים קטנים שחוזרים על עצמם. כמה רעיונות פשוטים להתחלה.