"הם נותנים יותר מדי מסכים."

מה יכול להיות שקורה?

• המסך הוא לפעמים הדרך היחידה של הורה עייף לקבל עשר דקות של שקט.
• הילדים היום גדלים עם מסכים כמו שאנחנו גדלנו עם טלוויזיה – זה חלק מהעולם שלהם.
• ההורים כנראה מודעים לזה יותר מאיתנו, ואולי כבר מרגישים אשמים.
• יש הבדל בין מסך למסך: שיחת וידאו עם סבתא, משחק לימודי וסרטון אינסופי הם לא אותו דבר.

מה לא כדאי לעשות?

• לא להגיד "בזמננו שיחקנו בחוץ." זה נכון, וזה לא עוזר.
• לא להוריד להם את המסך בכוח כשאנחנו לא ההורים בסיטואציה.
• לא לשפוט הורה שנתן טלפון במסעדה – לא ראינו את היום שהיה לו.

מה אפשר לנסות?

• אצלנו בבית לקבוע כללים משלנו, בתיאום עם ההורים: "אצל סבתא משחקים קודם בחצר, ואחר כך יש מסך."
• להיות האלטרנטיבה: בישול יחד, מסלול הליכה, קופסת משחקים ישנים, סיפור בקול.
• להתעניין במה שהם רואים ולשבת איתם רגע. מסך משותף הוא כבר לא בדידות.
• להציע להורים עזרה מעשית במקום ביקורת: "אקח אותם לפארק בשבת בבוקר, תישנו."

משפט שאפשר לומר